The Sephardic Community of Fair Lawn, New Jersey

שולחן שבת – פרשת בשלח

וידבר ה’ אל משה: “שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען …” כל שבט שולח נשיא כנציג. משה קורא להושע בן נון יהושע ושולח אותם לשליחות עם הנחיות ברורות: עליכם לעלות מהנגב, ולבדוק האם העם שיושב בארץ חזק או חלש? האם הם מעטים או רבים? האם הארץ טובה ויש בה מים? האם התושבים שיושבים בה מבוצרים ?,האם יש עצי פרי (ותביאו דוגמאות של פירות).

המרגלים מגיעים לנחל אשכול וכורתים אשכול ענבים, רימונים ותאנים. לאחר 40 יום חזרו המרגלים ומסרו דיווח: הארץ היא ארץ זבת חלב ודבש (והבאנו פירות). יושבי הארץ יושבים בערים בצורות וגדולות והם ענקים, לא נוכל לנצח את יושבי הארץ הם חזקים מאתנו. עמלק יושב בנגב, החיתי והיבוסי והאמורי בהר הכנעני יושב על הים ועל יד הירדן.כלב השתיק את כ ו ל ם ואמר: אנחנו יכולים לעלות לארץ ולהתגבר על האנשים שיושבים שם וכמו שאנחנו חושבים שהם ענקים כך הם חושבים שאנחנו ענקים (כלומר הם פוחדים מאיתנו). העם התחיל לבכות בלילה ההוא, והתלוננו לפני משה ואהרן ואמרו הלוואי שמתנו בארץ מצרים או במדבר, ולמה ה’ מביא אותנו אל הארץ למות שם במלחמות וטוב לנו לחזור למצרים. והחלו לדבר ביניהם לחזור למצרים.משה ואהרן נפלו על פניהם, ויהושע וכלב קרעו את בגדיהם. ואמרו אל בני ישראל הארץ טובה מאד מאד, ואם ה’ הביא אותנו לארץ ישראל הרי היא ארץ זבת חלב ודבש. אל תמרדו בה’ ואל תפחדו מיושבי הארץ. בני ישראל לא רצו לשמוע בקולם ורצו לרגום את יהושע וכלב באבנים, וכבוד ה’ נראה באוהל מועד. ( כדי להציל את יהושע וכלב מהאבנים)

ויאמר ה’ אל משה עד מתי ירגיזו אותי העם הזה ועד מתי לא יאמינו בי, אכנו בדבר ואעשה אותך לגוי גדול. ( במקום שבני ישראל יכנסו לארץ ישראל מיד נענשו ונשארו 40 שנה במדבר)ויאמר משה לה’: ושמעו מצרים שהוצאת את בני ישראל ממצרים, והרגת אותם במדבר, מבלי יכולת להביא את העם לארץ אשר נשבעת להם. משה מתפלל ומסתמך בתפילתו על שלש עשרה מדות הרחמים של ה’, ומבקש לסלוח לעם. ויאמר ה’ ” סלחתי כדברך”.

אולם כל אנשי המדבר לא יזכו לראות את הארץ, חוץ מיהושע וכלב. והאנשים שהוציאו את דיבת הארץ רעה (המרגלים) מתו במגיפה. הבנים יהיו במדבר 40 שנה ( יום לשנה יום לשנה). העם מתאבל.וישכימו בבקר ויעלו לראש ההר (לכיוון ארץ ישראל) משה מזהיר אותם שלא יצליחו, ולמה אתם עוברים על פי ה’ והרי לא תצליחו בדרכיכם. בכל זאת הם עולים. העמלקים והכנענים מכים בהם חזק.” וידבר ה’ אל משה לאמר”: כשתבואו לארץ ותאכלו לחם תרימו תרומה חלה (הפרשת חלה). חלה מפרישים מהבצק ולא מהתבואה.

בשבת השניה מצאו איש מקושש (אוסף) עצים. (הזהירו אותו שאסור לו לקושש בשבת) הביאו אותו למשה ולאהרן כדי לדעת מה דינו. (ידעו שהוא חייב מיתה אבל לא ידעו באיזה מיתה). הניחו אותו בבית הסוהר עד שיוחלט מה יעשה לו.צוה ה’ כי יסכלו אותו באבנים מחוץ למחנה. רגמו אותו כל אנשי העדה באבנים רבות ובמקום שבו נסקל  של נקבר.

“ויאמר ה’ אל משה לאמר “: דבר אל בני ישראל ואמור להם:  לעשות ציצית על בגדיהם ולתת על הציצית פתיל תכלת. …  ( חוט אחד מן הציצית חייב להיות בצבע תכלת). “וזכרתם את כל מצות ה'”( שמנין גימטריא של ציצית 608 חוטין וחמישה קשרים הרי תרי”ג  רש”י). “אני ה’ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה’ אלקיכם”.

  הפרשת חלה

הפרשת חלה זוהי תרומה שניתנת לכהן מן הבצק שממנו אופים את הלחם. מן התורה אין שעור ( כמות) מדויקת כמה לתת אך חכמים קבעו שאדם פרטי ייתן אחד מ 24 מהכמות לכהן, ואילו בעל מאפיה ייתן חלק אחד מ 48 מכמות הבצק. ( כיוון שיש לו כמות גדולה) אם מכינים כמות קטנה אין צורך להפריש. הכמות המינימלית היא קמח של 1600 גרם (יש דעות נוספות) ובברכה. כמובן שאת החלה שקיבל הכהן עליו לאכול בטהרה. כיום שאין לנו כהנים טהורים שורפים את החלה. מצוה זו היא אחת ממצות שמיועדת לנשים. מצות חלה לא נהגה במדבר אבל ישראל נצטוו עליה כדי לנחם אותם לאחר הגזירה שהאבות לא יבואו לארץ והבנים יכנסו רק לאחר 40 שנה.מפרישים חלה רק מעיסה שעשויה מחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כסמת, שיבולת שועל ושיפון.

  המרגלים   

לענין המרגלים : מטרת המרגלים הייתה להביא דיווחים מהשטח ולא פרשנות. לדוגמא ביקשו מהם לבדוק, האם התושבים חזקים או חלשים כיצד יבדקו זאת? האם עליהם להלחם בהם כדי לדעת?. מובן שלא, אלא שיש סימנים אם הם יושבים מבוצרים אז הם חלשים כי הם פוחדים, ואם הם ללא חומות הם לא פוחדים.המרגלים עלו לארץ והיו בה ארבעים יום הם הביאו דוגמא של אשכול ענבים, האשכול היה כל כך גדול עד ששמונה אנשים נאלצו לקחת אותו. אחד לקח רימון ואחד לקח תאנה. יהושע וכלב לא לקחו מהפירות  גם היום מנסים להכניס את המתנחלים לחומות וגדרות. ויש מי שחשב שעקירת המתנחלים ממקומם תבטיח שקט ובטחון.

הניסיון מראה אחרת אנו מזמינים את האויב למתקפה, זה מעיד על פחד. המרגלים עשו “קומבינה” של רגע, רצו רווח לטווח קצר. אולי חשבו שהם מאבדים את כבודם כנשיאים. אנו מחפשים לתת כבוד לנשיאי עולם  בתקוה שנקצור “רווחים”. גם היום המנהיגות מסתכלת על כותרות ליום, דעת קהל, סקרים, רייטינג ועדות חקירה ועל רווח לטווח קצר, לא חשוב איך נראה בטווח הארוך. גדולי עולם מגיעים ומנסים להכתיב לנו מה לעשות, מנסים לאלץ אותנו לבצע מהלכים בניגוד לאינטרסים שלנו. עושים הכל לתועלתם על גבינו. נראה שהכל “יתפוצץ” נגיע לנקודת רתיחה ועימותים ומשם נמשיך.הכל נראה מעוות המוסר בירידה הכל לטובת תועלת אישית.  צריך להודות בטעות לשנות כיוון להתאחד והעיקר להסתכל קדימה ולראות מה טוב לנו לטווח ארוך.היכן היו הביטחון בה’, הנאמנות לדרך, עמידה על עקרונות. משה מנסה להניע אותם מדרכם.לעניות דעתי המפתח הוא: לדעת מתי צריך לעמוד על העקרונות גם כשנמצאים במיעוט ובתנאי שהדרך שבה הולכים היא הנכונה והאמיתית. כיום עלינו להתחזק בביטחון לשאוף להיות יותר טובים במצוות, ולחזק את המצוות שבין אדם לחברו. 

  מקושש העצים

שבת ראשונה שמרו בני ישראל לאחר שנצטוו עליה, והנה בשב השניה נמצא מחלל שבת. הי ה זה ביום השביעי לירידת המן וביום השביעי לא ירד המן. משה העמיד שומרים כדי שלא יצאו ללקוט ביום השבת. והנה מצאו אדם שמקושש עצים ביום השבת. הזהירו אותו התרו בו אך הוא בשלו הוא לא הפסיק את חילול השבת. פנו אל משה ואהרון בשאלה לדעת מה דינו. ידעו שהוא חייב מיתה אך לא ידעו באיזה מיתה. הניחו אותו במשמר עד שיתפרש מה דינו. ציוה ה’ שיסקלו אותו באבנים מחוץ למחנה. רגמו אותו כל אנשי העדה באבנים ושם נקבר. אמרו חכמים מקושש לשם שמים התכוון כדי לפרסם עונש שבת. ולמרת שכוונתו הייתה לשם שמים בכל זאת נענש כי ה’ לא רוצה שאדם יכניס את עצמו למצבים כאלה. חילל מקושש העצים את השבת כדי שיהרגו אותו וילמדו ישראל ממנו.

 

Comments are closed.